<h1>שו"ת הרא"ש כלל ד' סימן א'</h1>
<h2>דף קי.</h2>
ומי שבריא לו שאינו יכול להתפלל בלא הפחה, מוטב שיעבור זמן התפלה ממה שיתפלל בלא גוף נקי. ואם עבר זמן תפלה, אנוס הוא ודינו כשוכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים. ואם יראה לו שיוכל להעמיד עצמו בגוף נקי בשעת ק"ש בין אהבה וק"ש יניח תפילין ויברך, דאנוס הוא ועדיף הוא מעובדא דרב דאמר [ברכות י"ד ע"ב] שלוחא הוא דעוית. והמפיח בשעת למודו אינו צריך להרחיק, כי מותר ללמוד אצל ריח רע שאין לו עיקר.
